ההגדרה הבסיסית של דיסלקציה (או “דיסלקסיה”) היא לקות מולדת המוגדרת כלקות למידה ושמפריעה לתהליכים הקוגנטיביים הנוגעים לכישורי השפה בכלל ולקריאה בפרט: ארגון, ניתוח מידע וכן הלאה.
העובדות הדי מדאיגות מראות שדיסקלציה היא לקות הלמידה הנחשבת לשכיחה ביותר. היא נפוצה יותר אצל גברים מאשר נשים: אחד מבין כחמישה גברים סובל מדיסלקציה, ברמה זו או אחרת, בעוד אצל נשים מדובר על כ-5%.
מה שחשוב להדגיש בהקשר הנוכחי, הוא שדיסלקציה עלולה להפריע לאדם בכל שלב בחייו – ובעיקר כשהוא נמנה על אוכלוסיית הסטודנטים של מדינת ישראל.
מתי מאבחנים דיסקלציה?
המציאות מראה שרוב האנשים מגלים אצלם את הדיסלקציה במהלך שנות הילדות שלהן, לרוב בעקבות אבחון הנעשה בבית הספר היסודי או אפילו בגן. בהמשך לכך, ייתכן מצב בו האנשים ילמדו להתמודד עם הקושי המובנה של הדיסלקציה במהלך חייהם, מה שיביא למצב בו ההשפעה של הדיסקלציה עליהם צפויה להיות קטנה יחסית, ולא בהכרח תפגע בלימודים שלהם במוסדות להשכלה גבוהה.
במצב האופטימי פחות, תהיה גם תהיה השפעה לדיסקלציה על הלימודים של הסטודנט, במספר אופנים אפשריים. דבר ראשון, הדיסלקציה מעצם המהות שלה מביאה לכך שהקריאה של טקסטים הופכת לבלתי מדויקת לחלוטין – חוסר הבנה שמקשה על הלימודים להבין את חומר הלימודים או המבחנים, ופוגע בהישגים שלהם.
אנשים הסובלים מדיסלקציה יהיו בעלי קריאה איטית מהממוצע בחלק הארי של המקרים, ולכן בעת פתירת מבחן הם עלולים לגלות שהזמן לא מספיק להם. אותו מאמץ שהם מפעילים במהלך הקריאה עלול להביא לעייפות ולפגיעה בריכוז שלהם, מצב שכל סטודנט היה שמח להימנע ממנו.
אם הסטודנט מרגיש שהוא סובל מהקשיים האלה, במהלך התואר או הרבה לפני זה, הוא ירצה מן הסתם לקבל אבחון מקיף. באמצעות האבחון ניתן יהיה לדעת מהי חומרת הבעיה, וגם לקבל פתרונות ישירים או עקיפים לה.
מטרה עיקרית: לקבל התאמות
אפשר לראות כיום מצב בו הרבה מאד סטודנטים פונים במהלך הלימודים שלהם לאבחון, במטרה לאתר דיסלקציה או לקויות למידה אחרות. סיבה נפוצה מאד לפנייה הזו, ניחשתם נכון, קשורה להקלות ולהתאמות שהסטודנט עשוי לקבל ממוסד הלימודים שלו.
התאמות אלה מאפשרות לשפר את נקודת הפתיחה של הסטודנט, כך שהוא יוכל לעמוד בלימודים בכבוד ולהגיע להישגים ראויים. בין ההתאמות הנפוצות ניתן למנות הארכת זמן בבחינות או בהגשת עבודות, התעלמות של הבוחן משגיאות כתיב של הסטודנט, הקראה של שאלון המבחן, בחינה בעל פה, שכתוב כתב היד של הסטודנט טרם הבדיקה שלו על ידי הבוחן ועוד.
כדי שהסטודנט יוכל לקבל את ההתאמות האלה, הוא צריך להציג בפני מוסד הלימודים שלו אבחון תקף, שנעשה לפחות בשנים האחרונות (רוב האבחונים בתחום תקפים למשך חמש שנים, אך ייתכן מצב אחר).
זו הסיבה שסטודנטים רבים מגלים כי האבחון שעברו בילדותם לא מספק, ושהם צריכים לעבור את התהליך מנקודת ההתחלה. כמובן שחשוב לקבל הקלות העומדות בקנה אחד עם מאפייני וחומרת הבעיה שהסטודנט סובל ממנה, ולא רק הקלות לשם הקלות. הן פשוט יהיו הרבה פחות יעילות.
ומה באשר לטיפולים?
האבחון של דיסלקציה במהלך לימודים לא נעשה רק כדי לקבל התאמות, חשובות ככל שיהיו, אלא גם כדי שאפשר יהיה למצוא פתרונות מעשיים לבעיה שמקשה מאד על הסטודנט. במהלך השנים פותחו לא מעט דרכי פיתרון לבעיה, ובעל המקצוע צריך להתאים את הטיפול הספציפי לאדם הנמצא מולו.
הבחירה היא בין הוראה מתקנת, אימוץ של אסטרטגיות למידה ייעודיות על ידי מומחה, שימוש במסייע אנושי (אדם מקריא) או טכנולוגיה (ספרים מוקלטים לדוגמא), אימונים קוגנטיביים שיחזקו את האזורים החלשים במוח ועוד. חלק מהפתרנות יתאימו בעיקר בגילאים מוקדמים, אבל אחרים עשויים להיות רלוונטיים גם עבור סטודנטים מבוגרים יחסית.
ראו גם:
המדריך השלם למתעניינים בלימודי רפואה אלטרנטיבית – כל המידע במקום אחד