זה התחיל כמו יום לימודים רגיל, והפך תוך שניות לסרט אימה. אחד החברים שלכם לספסל הלימודים נפל פתאום על הרצפה והתחיל לפרכס. “התקף אפילפסיה”, צעק מישהו שכנראה נחשף לתסמיני המחלה בדרמת בית חולים טלוויזיונית, או אפילו בחיים האמיתיים.
מה שחשוב לזכור הוא שבמשך פרק הזמן של הפרכוס, שנראה כמו נצח, יש דברים שחשוב לעשות (או לא לעשות) כדי למנוע קטסטרופה של ממש.
כך מזהים אפילפסיה
יכול להיות שאפילו אתם יכולים לזהות בחבריכם סימני אזהרה לפני קיומו של התקף אפילפסיה. במצב כזה כדי לעורר את האדם ולעודד אותו לבצע פעולות שימנעו את חומרת ההתקף ביניהם: ללכת לרופא מטפל שיעביר בדיקות נדרשות לאיתור המחלה, להגיע למקום בטוח טרם ההתף ועוד.
התקפי אפילפסיה עשויים להימשך פרקי זמן משתנים, החל ממספר שניות ועד לכחמש דקות. לפעמים הסיבה להתקפים היא אקראית, ולעיתים הם נגרמים כתוצאה מגירוי חיצוני זה או אחר (נניח אור בוהק).
ניתן למצוא מספר סוגים עיקריים של התקפים אפילפטיים. הראשון, התקף טוני קלוני, כולל שני שלבים. בראשון שבהם יאבד החולה את ההכרה, ייפול וגופו יימתח.
בשלב השני, השלב הקלוני, יחלו רעידות בארבעת הגפיים של החולה וגם בראש. בשלב הזה הוא עלול להפריש קצף מהפה, לנשוך את הלשון או אפילו לאבד את השליטה על הסוגרים שלו. יכול להיות מצב בו רק אחד מהשלבים יחולו על החולה.
הסוג המרכזי השני של התקפי אפילפסיה הוא התקף ניתוק, שהוא קצר יותר (עד חצי דקה לרוב) ואינו כולל פרכוסים בדרך כלל. כחלק מהתקף מהסוג הזה יאבד החולה את ההכרה שלו, יהיו מנותק באופן מוחלט מהסביבה, לא יתקשר עם הסביבה וגם לא יזכור יותר מדי מההתקף לאחר מכן. התקף מיוקלני, הסוג השלישי, יביא לתנועות בלתי רצוניות, לרוב פתאומיות וקצרות. התקפים א-טועניים, הסוג הרביעי, יביאו לאובדן הכרה ובמקביל לריפיון בשרירים.
אז מה עושים?
המצב המורכב ביותר מבחינת ההתנהלות שלכם לאחר התקף אפילפסיה של חבר לספסל הלימודים הוא המקרה של התקף טוני קלוני.
הדבר החשוב הראשון שיש לעשות הוא להרחיק את האדם ממקום שעלול להביא לפגיעה בו: במקרה של כיתת לימודים, זה יהיה למשל הקירות או החלונות. בד בבד עם זה חשוב להקל על החולה כמה שניתן, באמצעות השמה של פריט רך מתחת לראש שלו (כדי לאפשר לנוזלים לצאת מהפה שלו ביתר קלות) או שחרור בגדים לוחצים שמקשים על הנשימה במצבים אלה.
חלק מהדברים שנראים לנו הגיוניים, בין השאר עקב מיתוסים רפואיים שגדלנו עליהם, הם דווקא מסוכנים לחולה. בין היתר, מדובר על הפעלת כוח על החולה, ביצוע הנשמה מפה לפה, הכנסה של דברים שונים לפה שלו (החולה אינו מסוגל לבלוע את הלשון במהלך ההתקף, אלא רק לנשוך אותה – הנזק בהכנסת חפץ זר לפה עלול להיות גדול הרבה יותר מכך) ועוד.
עם תום הפרכוסים, יש להפוך את האדם ולאפשר לו לשכב מעט על הצד. תוך כדי הקפידו על שיחה איתו, בדגש על הרגעה שלו. כן חשוב לשים לב מתי התחיל ההתקף ומתי הוא נגמר, מאחר והתקפים ארוכים מצריכים התייחסות נפרדת, כפי שנראה מיד.
המקרים בהם נדרשת עזרה רפואית
יש מצבים בהם חשוב להזעיק מגן דוד אדום בהקדם האפשרי. המרכזיים הם התקף הנמשך יותר מחמש דקות, או לחלופין סדרת התקפים שלאחריהם האדם לא יחזור להכרה. כמובן שגם במקרים של פציעה בעקבות ההתקף, או מצב בו הנשימה לא חוזרת לסדרה לאחריו, יש ליצור קשר עם מגן דוד אדום מיידית. בשאר המקרים אפשר לשמור על החולה בזמן ההתקף, להבטיח שהוא לא יינזק ולנסות לחזור לאחריו לשגרה.
אם פונים לגורם הרפואי, חשוב לספק לו כמה שיותר מידע על מאפייני ההתקף, משך ההתקף, סיבות אפשריות לפריצה שלו (האם היו טריגרים חיצוניים שונים?), ההתנהגות של הסטודנט לפני ההתקף וכן הלאה.
